חלון הזדמנויות או חלון תעתועים

ביום חורף גשום ליוותה י. את בנה שבכיתה א' לבית הספר. יום קודם הוא שכח את המטרייה שלו בכיתה. בהגיעה לבית הספר, כיבתה את מנוע הרכב, לקחה את מטרייתה והתכוננה ללוות את בנה לכיתה. בנה עצר אותה ואמר "לא אמא, תני לי את המטרייה שלך, אלך לכיתה, אקח את המטרייה שלי ואחזור לתת לך את שלך". האם הביטה על בנה, משתוממת, נעלבה ונפגעה ואמרה "מה?! אתה מתבייש בי?!" הבן החזיר לאמו מבט שאינו מבין על מה הינה מדברת וענה "אני רוצה להרגיש עצמאי".

רגש של בושה הציף את האם כאשר הבינה ותפסה את משמעות תגובתה אל בנה. מה ראתה האם בעיניה? ומה בעיני רוחה? מה שמעו אוזניה בדו שיח הזה שהתנהל בינה ובין בנה? מה אנחנו רואים ושומעים כשאנחנו בשיח עם ה"אחר"? האם אנחנו באמת רואים אותו? שומעים אותו? מדברים אליו? מי זה שעומד מולנו? האם זה משנה אם זה ילדינו, אהובינו, אחד מהורינו, הבוס, הקולגה, ועוד...האם אני אכן מכיר את מי שעומד מולי על אופיו, תכונותיו, יכולותיו, אהבותיו, חלומותיו? או שדמותו הינה רק מסך עליו מוקרנות תמונות מחשבותיי?

מ. אוהב אופנועים, שוקל להחליף את האופנוע שלו באופנוע כבד יותר. מ. נוסע ברכב עם אישתו ובנו כאשר לידם חולף אופנוע שמושך את תשומת ליבו והוא מחייך. י. אישתו, שראתה את צדודית חיוכו פנתה אליו ואמרה "נו... מה אתה זומם עכשיו?!"  כאשר בראשה חלפו מחשבות וחשדות משיחתם הקודמת שמא לבעלה אישה נוספת בחייו.

האם ישנה אפשרות נוספת שבה אוכל לראות את ה"אחר" שלא רק כהקרנה של מחשבותיי? ולא רק כהשתקפות בבואת תחושותיי וצרכי? האם ישנה אפשרות שהשיח עם ה"אחר" יהיה מבוסס על היכרות איתו כפי שהוא באמת? ולא מונולוג שלי עם בבואתי בו חלקי ה"אני" שלי (מחשבות, תחושות, פחדים וכו'..) מתנפצים על ה’אחר’.

למשל כשאני מביט בחלון ראווה אני אמור לראות את אשר מוצג בחלון. כשזגוגית החלון מאובקת, אני רואה את השתקפותה של בבואתי ולא את אשר מוצג בחלון. אין קשר בין מה שיש מעבר לחלון ובין מה שאני רואה. אם כן, זהו חלון תעתועים ואשליות. מה שאני רואה הינו יצור דמיוני בלבד. המפגש שלנו עם ה'אחרים' סביבנו מורכב מאוד ומושפע מתפיסות, עמדות, תבניות חשיבה, אינטרסים וצרכים דרכם אני מסתכל על הסובב אותי.

נ. כבת 22, סטודנטית לאומנות, נמצאת בחנות לחומרי יצירה ואומנות. כל היום חלמה על הרגע בו תגיע לחנות ו"תסניף" את החומרים והמראות בחנות. בעודה מביטה, נוגעת ובוחרת את אשר ברצונה, מקבלת שיחה מאביה ששואל היכן היא. תשובתה אינה מעניינת אותו והוא ממשיך "אני תקוע במחשב, אני צריך להדפיס חומר ולא מצליח, תבוא עכשיו הביתה לעזור לי". נ.: "אבא, אסיים את הקניות בחנות ואגיע"  האב: "עזבי הכל מייד תבואי עכשיו, את רק חושבת על עצמך"

נראה לרגע שהתפקידים התחלפו, הילד הקטן בבית, חסר אונים, שמצלצל להורה בהיסטריה ומבקש שיגיע מיד הביתה כי הצעצוע לא עובד. במהלך מפגש טיפולי זה התוודעה נ. להתנהגות דומה אצלה ביחסיה עם בני זוג שלה. התנהגות שמאופיינת בכוחנות, שליטה ופחד "רק לא להיות דומה לאמא שלי הכנועה".

אנו שוכחים שהמפגש שלנו עם ה’אחר’ עשוי להוות עבורנו מקור השראה משמעותי להרחבת ספקטרום הראייה שלנו את עצמנו ואת סביבתנו. התבוננות "נקייה מאבק" מגלה לנו את ה’אחר’ כפי שהוא על כל היבטיו ומאפשרת לנו להרחיב את הראייה העצמית שלנו ולגלות גם בנו צדדים שלא נראו עד כה.קשת הצבעים הנפתחת בעינינו מרחיבה את טווח הרגשות האנושיים הקיימים בכל אחד מאיתנו.

התבוננות ב'אחר' כפי שהוא מהווה חלון הזדמנויות לדיאלוג אותנטי, כנה וחי.