עקרונות התפיסה של תרפיית ההכרה

1. לאדם יש אחריות על הקיום שלו אותו הוא מממש באמצעות הבחירות שלו, ובאופן זה הופך את חייו מרצף של נסיבות לרצף של אירועים בעלי משמעות.

2. למבנה המשפחתי והחברתי יש חלק גדול בהתקבעות מבנים אישיותיים באדם. כתוצאה מהתקבעות מבנים אישיותיים הקשורים למשפחה וחברה, וכמו-כן בעקבות שרשרת בחירות אישיות מוטעות, נוצר אצל האדם מרחק בין ה'אני' ל'עצמי'. מרחק זה יוצר מרחב נוירוטי בו האדם פועל וחי את חייו. מתקיים כל הזמן מתח בין שמירה על הקיים לבין החשיפה, הגילוי והשינוי. ה'אני' שרוצה לשמור על הקיים והבטוח וה'עצמי' שרוצה זרימה, שינוי, התפתחות, טוב, שמחה ואושר ועוד...

3. לכל אדם יש סיפור איתו בא לעולם ואותו הוא יכול לגלות ע"י התבוננות אקטיבית במבנים שהתגבשו במהלך חייו.
   החשיפה והגילוי של מבנים אלו מאפשרים מפגש אינטימי של האדם עם העצמי הנשכח שלו.

4. בתוך ההכרה של האדם קיימות תפיסות הנוגעות במימד הרוחני-פילוסופי אשר ביכולתו להעניק לאדם תובנה ומשמעות לסבלו, וכלים למימוש הפוטנציאל שלו.

5. לתחושת המצוקה, החסר והסבל יש תפקיד חשוב והכרחי ביותר בהתוודעות לאפשרויות נוספות הקיימות בהכרה. תחושות אלו מסייעות לאדם לנגוע ברבדים עמוקים יותר של עצמו, נותנים לו מקום לרגש, ומאפשרים לו לבוא לידי ביטוי בצורה חופשית.

​​

דוגמאות

"אמא שלי אומרת שהיא מקבלת את עובדת היותי הומו – אבל אף אחד מחבריה וקרובי משפחה אינו יודע על עובדה זו. כשדודי שאל אותי מה עם בחורה וחתונה אמרתי יכול להיות שאזמין אותו בקרוב לחתונה עם בן זוג שלי. כשאימי שמעה זאת היא כמעט והתמוטטה, מה פתאום אני מספר?!"
הנקודה הדרמטית אינה רק בראיית המעוות בתפיסת האם, כברגשותיה כלפי בנה. התוודעות הבחור לסודות והימנעויות מעימותים בחייו האישיים – במקום זה טמון סוד קיומו והתפתחותו.
דבר אחד זה ללמוד לראות את הורי כפי שהם ולזהות עיוותים והשפעות על חיי ועיניין דרמטי ומשמעותי אחר לאדם שרוצה אכן להשתנות, לגלות, יכולות וכישורים נוספים בעצמו ולחיות חיים בעלי משמעות ויופי זה לגלות ולזהות את קיומם של אותן תפיסות והתנהגויות של הורי – בי.
הבחור חי עם בן זוג ורוצה לשמור על 'שקט' ולהימנע מעימותים, נמנע מלספר חוויות ש'עלולות' לסכן את השקט.

"לא סיפרתי ליונתן שהלכתי לפגוש ידי טוב שלי, לא רציתי שיתחיל לשאול שאלות ויקנא – רציתי שקט".
אנחנו מתמרנים את עצמנו בתוך המציאות ובמקום לחיות אותה וליהנות מכל מה שיש לה להציע. אנחנו משקיעים כוח ואנרגיה כדי להסתיר – בעוד שנגיעה במהותנו ובכנות מעשינו מפגישה עם יופי, הומור, חן וכן גם עם 'סיכון' שהאחר לא יקבל את דרכנו ויפנה לנו עורף. ואז מה המשמעות לחיות עם 'אחר' כזה ואולי כדאי למצוא 'אחר' אחר שאתו אחיה חיים מלאים ולא מפוחדים. אך על מנת שאכן אעז ואוכל לחיות חיים שכאלה עלי לזהות בי את התפיסות שמושכות אותי לחיות חיים של הסתרות, סודות ושקרים – ופחד מעימותים.

יוסי בן 32, רקדן וכוריאוגרף, מורה לריקוד ותנועה. הגיע לטיפול כי מרגיש חריג ושונה. כמעט כל חבריו הם בעלי משפחה, זוגיות, והוא לבד. נמנע לעיתים קרובות מלהיענות למפגשים חברתיים עקב תחושות אלו – "אני מרגיש נחות על ידם, אין לי מה להציע". הצמצום בחייו האישיים חברתיים מציק לו מאוד ורוצה שינוי.
יוסי בחור יפה, מוכשר מאוד, מצליח בעבודתו, מגלה פתיחות ורצות להיטיב את חייו. יוסי הוא בן מצטיין, תלמיד מצטיין, מורה מצטיין "אעשה כל מה שמצפים ממני, ארצה את סביבתי כך שיבחרו בי" חי בפחד עצום לסגן מעמד זה "בכך שאגיד מה באמת אני חושב, מרגיש – עלול לסכן את מעמדי – יפטרו אות, לא אבחר למורה המצטיין ...ועוד"
חשוב לו להיות אהוב ואהוד על תלמידיו גם במחיר שאינו נשאר נאמן למקצועיותו – פועל לרצות אותם כדי שיעריצו אותו. כאשר הערתי שבעצם הינו עבד של תלמידיו – הוא תלוי בהם ובהערצתם והם בעצם שולטים בו – נבהל ונדהם. "לא חשבתי על כך" כוחו עמד לו להמשיך בטיפול ולהתבונן עם הקושי והכאב לתוך תכונה זו ולרצות להשתחרר ממנה.
לקשר עם אמו השפעה חזקה על חייו והתנהלותו. יוסי מרצה את אמו על כך שעובדת היותו הומו קשה עליה. יש סטטוס קוו במשפחתו – אמנם יוסי הצהיר על היותו הומו אך מלבד עובדה טכנית זו, יוסי חי ופועל בחייו כאילו שאינו הומו. אין דיבור על כך, אינו מקיים קשרים, חי בצמצום בדלת אמותיו.
גם במקרה של יוסי הנקודה הדרמטית הינה ההבנה שבעצם תפיסתו הוא את היותו הומו, אף בעיניו נתפסת כנחותה מאחר וזה פוגם בתפיסת המושלמות שלו את קיומו. חלום שחלם נוגע במקום הפרפקציוניסטי והמושלם שבו. "חלמתי על בחורה מהכיתה שאני לומד, הבחורה בחלום מתה בתאונת דרכים". לשאלתי מהי היא ומה מאפיין בחורה זו, ציין שהינה בחורה מאוד פרפקציוניסטית יפה ומוצלחת. באחד מהשיעורים קיבלה הערה מהמורה, לא יכלה לצאת זאת, קמה ויצאה מן הכיתה. ההקשר אליו היה בעצם מה הוא אמור "להרוג" בתוכו כדי להחיות חלקים אחרים בנפשו, וכדי שיוכל לחיות חיים מלאים. יוסי, כמו ילד, מתחיל ללמוד מחדש להתחבר לחושיו. התחיל להתנסות בבישול ואפיה, אירוח בביתו, לבטא את רגשותיו ורצונותיו – להעמיד בראש סדר העדיפויות של חייו את אשר גורם לו טוב ולא שמירה על תדמית ודימוי שהינם הכלא והכבלים של חייו. הטיפול עפ"י תרפיית ההכרה הינו תהליך מתמשך של פרידות וויתורים הכרחיים על כל מה שאני חושב ששומר עלי ומגן עלי מפני חוסר וודאות. בכל פרידה וויתור על הישן, יש להשליך איזו אשליה של ביטחון, או תדמית עצמית מוכרת וחביבה.
כל זאת חשוב כדי ליצור את המרחב הדרוש להתגלות ישותנו המתרחבת.

​

​

תרפיית ההכרה מבוססת על תפיסה פילוסופית של הנפש.

זוהי תפיסה המאגדת בתוכה תפיסה אנליטית, סוציולוגית, פילוסופית, הוליסטית, ריגשית, פרקטית מקיפה.
תפיסה נונקונפורמיסטית אשר מביאה את האדם לשליטה ואחריות על הקיום שלו – הופכת אותו ממקרי  ללא מקרי, לדרך חיים מלאת משמעות.
הגעתי לפסיכותרפיה מתחום העבודה הסוציאלית, מתפיסה סוציולוגית פילוסופית. הגישה שלי מבוססת על ראייה סוציולוגית של הנפש.  סוציופסיכולוגיה שמראש תופסת שהגדרת ה"אני" טמונה בתרבות וברקע בו האדם צמח ולא הכל בנוי על הפסיכולוגיה האינטרה פסיכית של האדם.
פסיכולוגיית ההכרה נותנת כלים לבנות את כל המבנה האישיותי של האדם מהתפיסה הסוציותרבותית, סוציואקונומית וסוציופסיכולוגית ועוד...

הקרקע הזאת הינה בסיס להתנתקות מהכבלים של המבנה האישיותי שהתקבע. מטרת תרפיית ההכרה לשחרר את האדם ממה שמגדיר אותו כטיפוס ביולוגי פסיכו-סוציולוגי. כיצור החורג מכל הקביעות האלה, גובר עליהן ומעצב אותן, ובה בשעה גם כפוף להן. המציאות שלו הינה אפשרויות והקיום שלו הוא יכולות. האדם פירושו לא להיות עובדתי, אלא בעל יכולת בחירה.