פרידות או מעברים בחיי המבוגר והילד

פרידה – אירוע בעל עוצמה לחולל שינוי והתפתחות מלווה בתחושות כמו פחד, חששות, אובדן, לא נודע, חרדה, טלטלה פיזית, מנטלי ורגשית.

פרידה הינו מושג ששייך לעולם המבוגרים. אם נתבונן בילדים – ילד עדיין לא נחשף לאפשרויות של ידע, הוא חי במרחב – זמן שונה משל המבוגר, אין לו עבר, הווה, עתיד. יש לו הוויה. הוא נמצא בשינוי מתמיד. המגע שלו עם המציאות הינו מגע ישיר דרך החושים ללא מסננות. המבוגר הינו ידען, שחושב שיודע הכן, התרחק מהווייתו. יש לו עבר ועתיד. ההווה על פי רוב הינו תחנת מעבר והמתנה למשהו אחר, לשינוי שמצפה ומייחל לו. זמן כזה הוא זמן ללא שינוי. "מחכה לגודו".

המבוגר שרוכש ידע, רכוש, אינפורמציות, מגבש תפיסת עולם, מפתח 'אני' אישיותי – מתגבשות תבניות חשיבה, אמונות יסוד על פיהן מנהל את חייו. על מנת להתפתח, לעבור שינוי, עליו להיפרד מתבניות, מתפיסות אותן גיבש ועיצב במהלך חייו. כאן נכנס מושג הפרידה אצל המבוגר וזה מלווה בתחושות עצב, חרדה על משהו שהסתיים. גם בחירה להיפרד מרצון מלווה בתחושות כאלה לצד שמחת ההחלטה על שינוי. פרידה יכולה להיות מאדם, ממקום, מתפיסה, מהרגלים, מהתנהגויות, מחשבות, מדימוי עצמי. בכל החלטה ולו הקטנה באופן יומיומי יש בה את מוטיב הפרידה. בכל משהו שרוצים לעשות אחרת.

אצל הילד הכל נמצא בזרימה, בשינוי מתמיד. אין פרידות – הילד עובר מדבר לדבר. משלב לשלב. הוא נמצא בתהליך למידה ותשוקה לדעת וללמוד. המבוגר שרוצה לצמוח חייב לוותר על המוכר והידוע שהתקבע בתפיסותיו ולהעמיד בספק את הידע, דעות, עמדות, תאוריות ואינפורמציות שצבר במהלך חייו. לילד אין עדיין על מה לוותר. אצלו יש מעברים, הוא נמצא בשינוי מתמיד. כמבוגרים שחוברים לידיה זו, יכולים אנו לקבל השראה מהילד לגבי תפיסת הזמן-מרחב שבו הוא מתנהל ולהדריך ולהורות אותו עפ"י התפיסה של מעברים. במקום פרידה להטביע מושג של טקסיות וחגיגיות – טקסי מעבר. בכך השינוי יתחבר עם מושגים כמו – חדש, תקווה, אתגר, הרפתקאה.

מכאן יוכל הילד לצקת לתוכו את חגיגיות הסמכות ולא את תחושת העול, השליטה והכוחניות שבסמכות.